<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יעקב איש כפר חטיא</h1>
<h2>דף ה:</h2>
גרסינן בפ"א דחגיגה [ה' ע"ב] רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא. כי (מטא) [מטו] לההוא מתא אמרי איכא צורבא מרבנן הכא ונקבל אפיה. אמרי להו איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא וכו', עד תקפיה ואזיל בהדיה. כי הוה מיפטרי מיניה אמר להו אתם הקבלתם פנים הנראה ואינו רואה, תזכו ותקבלו פני שכינה. אמרו ליה ממאן שמיעא לך, מפירקיה דר' יעקב, דר' יעקב איש כפר חטיא הוה רגיל דהוה מקבל אפיה דרביה כל יומא. כי קש א"ל לא נצטער מר דלא יכיל מר. אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן [תהלים מ"ט] כי יראה חכמים ימותו, ומה הרואה חכמים במיתתם כך, בחייהן על אחת כמה וכמה. הכא משמע דגדולים צדיקים בחייהם יותר מבמיתתם. [וקשה לי דגרסינן בחולין פ"א] [ז' ע"ב] דאמר רבי חמא בר חנינא גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן. ואמרו נמי התם מעשה דרבי פינחס בן יאיר. בכה רבי ואמר ומה בחייהן כך, במיתתן על אחת כמה וכמה דאמר רבי חמא בר חנינא גדולים צדיקים וכו'. ומצינו שתירצו לענין הקבלת פנים גדולים בחייהם לפי שנהנה מתורתן. אבל לענין נס, שהקב"ה זוכר זכותם במיתתן [גדולים] מבחייהם. כי ההיא רבי פנחס בן יאיר. ובאגדה דשמואל פרשה ברוב שרעפי בקרבי [מדרש שמואל פ' כ"ג] דריש, טוב שם משמן טוב [ויום המות מיום הוולדו] בכמה ענינים, עד אמר רבי יהודה בר סימון חביבה היא מיתתן של שבטים יותר מבחייהן, שבחייהן [לא] נאמר ששה משמותם וגו' ובמיתתן נאמר ששה משמותם. ובשוחר טוב [פט"ז] דייק נמי אהאי קרא לקדושים אשר בארץ, שאין אדם נקרא קדוש אלא כשניתנו בארץ. ובמנחות פרק כל המנחות באות מצה [נ"ג ע"א] אמרת לה' ה' אתה. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה החזק לי טובה שהודעתיך בעולם. אמר טובתי בל עליך איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחילה בעולם שנאמר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. וכההיא דבמה מדליקין [שבת ל' ע"א] דאמר רב יהודה אמר [רב] מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו, אמר דוד לפני הקב"ה מחול לי על אותו עון [אמר לו] מחול לך [אמר תן לי אות בחיי] אמר לו בחייך איני מודיעך בחיי בנך אני מודיעך וכו'. עד כיון שאמר זכרה חסדי דוד עבדך מיד נענה. ובבראשית רבה [פרשה צ"ד] אין הקב"ה מייחד שמו בחייו של אדם אלא לאחר מיתה. התיבון והנה ה' נצב עליו ויאמר אני אלהי אברהם ואלהי יצחק. אמרי מכיון שהיה בעל יסורין ייחד שמו עליו.
